פריט ידע מתודולוגיות מרכזיות

כלים מרכזיים בתהליכי חשיבה מערכתי

תהליך חשיבה מערכתי מבקש לפרוץ את המסגרת הקיימת לחשיבה על סוגיה ולייצר ידע חדש ורלוונטי להקשר בו הוא נוצר. הדרך לשם מורכבת אך קיימים כלים ששימוש בהם יהפוך את התהליך לאפקטיבי בחילוץ הנחות יסוד, דרכי פעולה ויחסי כוחות "סמויים" המעצבים את המערכת.

מושגים והמשגה

אנו משתמשים במושגים כדי לתאר תופעות כלליות מסוגים שונים. המושג הוא צורה מילולית לתפוס תופעה, כלומר היבט שנוגע למספר מרכיבים במשותף. במושג יש היבט של הכללה, שעלול להיות מוגזם, ולכן צריך להקפיד שהמושגים שלנו יהיו בעלי ערך, שהם יהיו מובנים למי שעושים בהם שימוש, ושיהיו מדוייקים ככל הניתן בתיאור התופעה הנדונה.

התהליך של יצירת מושגים חדשים מכונה המשגה. במובנים רבים המשגה טובה צריכה להחזיק את המתח בין שני קצוות – לא להיגרר ל"מוצר סל" כללי, גנרי ושיווקי ("זיהום מושגי")  אך גם לא להצטמצם מדי באופן שייצר מונח טכני, או מובן מאליו ("עוני מושגי").

החיפוש אחר ההמשגה הרלוונטית לתיאור המצב הנוכחי במערכת יכול להיות ארוך. בתהליך הדיוק נעשה לעיתים קרובות שימוש באנלוגיות מושגיות. הכח של האנלוגיה מצוי בכך שהוא משחרר סוגיה מסוימת מתוך הכבלים שבהם היא ארוגה, ומאפשר לראות אותה במבט אחר לאור השוואתה לתחום ידע מוכר. האנלוגיה עשויה במובן זה גם להיות מסוכנת ולכן יש לבחון תמיד את מידת הרלוונטיות שלה, ואת ההבדלים העמוקים שבין הנושאים המושווים.

מפות מושגיות ומפות מערכתיות

בתהליך חשיבה מערכתי נוצרים לאורך הזמן מושגים רבים. אחת הדרכים להתמודד עם המורכבות הקוגנטיבית ולשמר את הידע שנצבר בקבוצה היא יצירת מפות. בין אם אלה מפות שחקנים, מתחים ומגמות, ובין אם מדובר במיפוי המושגים שלנו עצם ההצבה על מפה מאפשרת לנו לקדם את הדיון המשותף ולצייר את מערכת הזיקות בין רכיבי המערכת. ניתן להבחין בין 2 סוגים מרכזיים של מפות: מפה מושגית (מפת פיזור) ומפה מערכתית (מחוללת לפעולה).

מפה מושגית (מפת פיזור)

מפה מושגית פורסת בפני המשתתפים את הידע הקיים בקבוצה ומארגנת אותו באשכולות/שכונות של הבנות. למרות הנטייה הטבעית לקשר בין האשכולות חשוב שלא לסמן בשלב זה את הזיקות והמתחים בין הרכיבים השונים במפה כדי לאפשר לחברי הקבוצה להחזיק במקביל כמה נקודות מבט על המציאות (חשיבה עננית). זהו חלק מתהליך הפתיחה/פרימה של הידע הקיים, ומטרת המפה איננה לייצר בשלב זה טענה קוהרנטית על המתרחש.

מפה מערכתית (מפה מחוללת)

בניגוד למפה המושגית שנועדה לפתוח את תהליך החשיבה, מפה מערכתית אמורה "לכנס" את ההבנות שנוצרו בתהליך. המפה מציגה בהפשטה את זיקות ויחסי הגומלין המרכזיים בין השחקנים, וכן את המתחים הבסיסים במערכת באופן שמאפשר לייצר סיפור קוהרנטי יחסית של המציאות, ולבסס היגיון מארגן משותף לפעולה.

לדוגמה המפה שלפניכם מתארת את שלושת תוכניות הדגל שמשרד החינוך קידם בעשור האחרון בזמנים ובאזורים שונים במערכת החינוך, ומצביעה על נקודת חפיפה אפשרית שתוכל לסנכרן את המאמצים הנפרדים לידי פעולה מערכתית אחודה.

ניתוח גניאולוגי

ניתוח גיניאולוגי למעשה מספר לאחור את המציאות בהווה כדי להבין טוב יותר את תהליכי התהוות שלה. הגינאולוגיה היא לא תיאור היסטורי של מה שהתרחש אלא כלי שאמור לשרת את הקבוצה בהבנה טובה יותר של המציאות הנוכחית, ולאפשר דיון ביקורתי על המערכת כיום.

השאלה ״איך הגענו לכאן״ היא בעלת ערך רב בחשיפה של המודלים המנטליים שלנו. ניתוח גנאולוגי מוצלח יכול לתאר כיצד בשלב מסויים נוצרו מודלים מנטליים שהיו רלוונטיים באותה עת, וכיצד עם השתנות המציאות הם איבדו את הערך שלהם, ועל כן יש ליצור להם השלמות ותחליפים.

ממד משמעותי נוסף שתורמת הגיניאולוגיה הוא תרומה לעושר המושגי בדיון. היא מעניקה לנו שלל אנלוגיות שניתן לעשות בהם שימוש מחודש בהקשר הנוכחי. שאלה קריטית בגנאולוגיה היא מהיכן אנו מתחילים את הדיון, כלומר מה הנקודה המכוננת בזמן שייצרה את המערכת כמו שאנו מכירים אותה.

הבעיות של היום נובעות מן הפתרונות של האתמול. על פי פילוסופיה זו על מנת להניח את התנאים לדיון ביקורתי בעצמנו עלינו לברר תחילה את המקורות של ההיגיון ו"הפתרונות" שלנו היום. לשם כך פותחה שיטת בירור גנאלוגי, שנועדה לחשוף את כשלי הנחות היסוד הסמויות מהעין ולדון בהן דיון ביקורתי. בשיטה זו עסקנו בבירור התפתחות ההיגיון הארגוני שלנו בהתבוננות על ציר הזמן ובחקירה שיטתית של הפער שנוצר בין הנסיבות בהן עוצב ההיגיון הארגוני בעבר לבין הנסיבות הנוכחיות. אביב כוכבי וערן אורטל, מעשה אמ"ן - שינוי קבוע במציאות משתנה, בין הקטבים 2

להעמקה

מאיר פינקל וערן אורטל, כרייה יצירתית מן העבר - בחינה ביקורתית של תפיסות באמצעות היסטוריה התפתחותית, בין הקטבים 20-21, הוצאת מרכז דדו.