העולם של החשיבה המערכתית בוודאי מאתגר, אך כבני אנוש יש לנו יכולות רבות המסייעות לנו גם להבין ולהתמודד עם אתגרים מן הסוג הזה. בפרק הנוכחי נבקש לפרוס עקרונות ויכולות שיסייעו לנו להבין טוב יותר את המערכות בהן אנו פועלים.
אנו נתמקד בשלב הראשון במעטפת הנדרשת לקיום תהליכי חשיבה מערכתיים- אסטרטגיים. ישנם מספר תנאי סף, שבעינינו מייצרים תנאים טובים יותר להצלחת התהליך וליצירת ידע חדש ופורץ דרך.
איך מייצרים תנאים טובים יותר ללמידה?
״הדיסציפלינה של הלמידה הקבוצתית מתחילה ב"דיאלוג", כלומר, יכולתם של חברי הקבוצה להניח הצידה את ההנחות שלהם ולפתוח ב"חשיבה משותפת" אמיתית... למידה של קבוצה היא צעד חיוני מפני שהקבוצה, ולא היחיד, היא יחידת הלמידה הבסיסית בארגונים מודרניים. זהו "קו המגע"; אם הקבוצה אינה מסוגלת ללמוד גם הארגון לא ילמד.״ הארגון הלומד, פיטר סנג'י
הרעיון של הלמידה הקבוצתית עולה בעשורים האחרונים כמענה הכרחי לארגונים הנדרשים ללמוד ולהסתגל בסביבה דינאמית ומורכבת.
שיטת הלמידה היא תהליך רציף ומתמשך של מפגשי פיתוח ידע של קבוצה המורכבת ממגוון דיסציפלינות ומנהלת רב-שיח מאורגן, בסוגיה שעל הפרק. במהלך המפגש מתנהלת כתיבה של הנאמר בחדר ובנוסף, מנהל הדיון עוצר מדי פעם לטובת בירור הנאמר או לשם שינוי הכיוון – בעיקר כאשר עולה תחושה של היתקעות בנקודה שאינה מקדמת. בשיטה זו בעצם מיישמים את ההבנה שרק כאשר שני כוכבים נפגשים נוצר כוכב שלישי, במקרה שלנו ידע חדש אשר לא היה מצוי קודם לכן בראש או במסמך של מי מהשותפים.
איך בונים קבוצת למידה אפקטיבית?
לכל משתתף קיימת השפעה רבה על מהלך הלמידה, ולכן בחירתם נעשית בקפידה. לאורך השנים זיהינו שלוש פונקציות מרכזיות אשר כל אחד מן המשתתפים חייב להביא, גם אם במינונים שונים מאוד: הקשר מקצועי (הבנה בהיבט מסוים אך משמעותי במערכת הנלמדת); מחויבות לאסטרטגיה אותה אנו מבקשים לפתח; ומסוגלות לסוג הלמידה והדיון בקבוצה. כאשר תכונות אלו מצטרפות הן מסייעות לנו לשמור על האפיון הבסיסי של תהליך החשיבה המערכתי ככזה שבכוחו לייצר הבנות חדשות את מציאותיות וישימות. תהליך גיבוש הקבוצה הוא קריטי לגיבוש תוצר מערכתי טוב, ולכן בעת בניית הצוות יש לקחת בחשבון מספר נקודות:
- מגוון, אחרות ושותפות - הניגודיות המשלימה המייצרת שיח פורה קשורה ביכולת להביא אל החדר משתתפים מגוונים, אשר מאירים פינות שונות של המרחב, מביאים ניסיון שונה ומעוררים את הדיון. מנגד, יש צורך לייצר שותפות המגולמת בהנחות יסוד משותפות על התהליך (מי שאיננו מאמין שבהכרח שבתהליך למידה מסוג זה יתקשה מאוד לתרום לו) וחותרת להגיע להבנות עומק משותפת בנושא הנדון.
- אישיות - חבר צוות המשתתף באופן פורה בלמידה, חייב להכיל שתי נטיות המקיימות בניהן מתח: נטייה קבוצתית המבקשת לקדם את הידע המשותף, ועמדה אישית המסוגלת להבדל מן העמדה הרווחת. משתתף שמציג חיבור בעייתי בין שתי תנועות נפש אלו (שמצויות אצל כולנו), עלול לפגוע מאוד בתהליך הלמידה, אם כתוצאה משתלטנות, ואם ביצירה של עמדה קבוצתית המתקשה להתקדם ולהתפתח. בהקשר זה למי שחוו כבר בעבר את הערך בתהליכי למידה מערכתיים יש תפקיד משמעותי ביצירת אמון בייחוד בהתחלה שרצופה לרוב בקשיים ובהתקדמות מהוססת. מי שמגיע עם ניסיון בתהליכים אלו מסייע בקידום אורך הרוח הנדרש.
- מספר המשתתפים - התהליך מחייב אינטימיות בין כלל השותפים ולכן מחייב הרכב קבוצתי שבאופן אידאלי איננו עולה על 12 משתתפים.
- פוזיציה - מגוון הפוזיציות השונות בחדר משפיעות באופן מהותי על הידע שיתפתח. על בסיס ההבנה כי מהות הלמידה היא ידע שנוצר בהקשר, הרי שהפונקציות השונות מספקות מרחבים שונים של ההקשר במערכת, ומסייעות להבהיר את המשמעויות של הידע ביחס למערכת הרחבה.
- דרג - דרג המשתתפים קשור לשאלה לאילו סוגים של בעיות המשתתפים מתייחסים. יש הכרח שכלל המשתתפים יכירו לעומק את אתגרי הרמה המערכתית כדי לשמש חלק מקבוצת למידה מסוג זה. לכן, לגורמים זוטרים או כאלה שאינם במגע עם אתגרים אלה עלולה להיות תרומה שלילית להתפתחות הדיון.
לעיתים קרובות, לאחר הגיבוש הראשוני של הקבוצה, מתרחש תהליך האבולוציוני של שינוי ההרכב כאשר חלק מן המשתתפים יעזבו, בפרט אלה שאינם מתחברים להנחות היסוד או לא חשים כי נוכחותם הכרחית, בעוד אחרים ישמעו על הקבוצה ויבקשו לחבור אליה. לשם כך דלתות הקבוצה ישארו, באופן מטפורי, עם סדק מסוים למי שרוצה להיכנס או לצאת. לרוב האבולוציה היא תהליך שכמעט ואין צורך לעודד, הוא מתרחש מעצמו.
עקרונות לקיום דיונים מערכתיים
- "פופקורן" ולא סבב – הדיון מתנהל על בסיס התהוות הרעיונות (כמו בתהליך האקראי של קפיצת הפופקורן), ולא כסבב המוכתב מסדר הישיבה או מתפקידי הדוברים. גישת הפופקורן מתאפיינת בכך שהשאלה היא לא "מה נשלחת להגיד" אלא מה התחדש בדיון. עם זאת יש לציין כי כדאי לקיים בסוף הדיון סבב שתכליתו לברר שבלהט השיח לא התפספסו הבנות של מי מהיושבים בחדר.
- שותפים ולא בעלי תפקידים – הקבוצה תתבסס על משתתפים קבועים. בניגוד לדיון המחולק לתחומי מומחיות, כל השותפים בקבוצה יוכלו לעסוק יחד בסוגיה גם אם היא לא מצויה באופן פורמלי בתחום מומחיותם, באופן שמאפשר לייצר גוף ידע רב פנים בכל שאלה שנדונה.
- מסגור פתוח של הדיון – כל מפגש יתחיל בטעינה של המשתתפים (בשקף אחד או שניים/מונולוג קצר) כאשר תכלית הפתיחה היא יצירת הבנה משותפת של מרחב הבירור, ולא סגירה של אפשרויות הדיון. במידה רבה, דווקא המסגור מאפשר יצירה חיונית ופורייה של תובנות.
- עקב בצד אגודל – ההיבט הברור ביותר בקבוצה הוא השיטתיות שלה. בשל כך, לא מדובר באירועים נפרדים של סיעור מוחות אלא בידע המתפתח ממפגש למפגש למטרה ברורה.
- פיתוח משותף של רעיונות ולא יצירתיות של בודדים - מהות התהליך היא לא יצירה של רעיונות טובים על ידי כל אחד מהמשתתפים אלא אחיזה בגוף ידע משותף. היבט זה מתבטא בכך שניתן היה להמשיך את הדברים זה של זה, ולבנות על ידי כך טיעונים רחבים ועמוקים הרבה יותר משאדם אחד יכול לבדו.
כל ההיבטים האמורים מציבים את צורת הלמידה הזו כתהליך למידה פתוח ושיטתי.
כלים לקידום הלמידה בקבוצה
קיימים מספר כלים לקידום הלמידה בקבוצה, הן ברמת המיקרו (ניהול תהליך הלמידה) והן ברמת התוכן (סוגיות מערכתיות). הכלים שלהלן רלוונטיים במיוחד באותם זמנים שיש הרגשה שהלמידה מגיעה למבוי סתום, ויש למצוא דרך לחלץ את הקבוצה מהבוץ:
- כתיבה/טקסטואליזציה – תמלול תוך הצגה בזמן-אמת של המלל לשותפים מאפשר מודעות והתכווננות ייחודית לידע הנוצר. התמלול מסייע לתפוס את הרעיונות הרבים שעולים במהלך הדיונים, וכן מכניס עוד ממד להתייחסות בדיון שמאט במקצת את מרוצת הדיון ומאפשר למי שמדבר לעשות רפלקציה בזמן אמת לדברים שלו עצמו. בין השאר, התמלול מעלה את האחריות של המשתתפים בחדר ביחס לדברים שנאמרים, ומחייב קשב רעיוני רציף הן של המתמלל והן של מוביל הדיון. יש לציין כי התמלול במובן זה איננו סיכום גרידא, ומחייב הבנה ברורה של הדברים שנאמרים (עובדה שתתבטא בעצירות על ידי המתמלל להבהרת המשמעות של חלק מהאמירות).
- "כן, ו..." – צורת השיח הנדרשת בקבוצת הלמידה היא כזו אשר מסוגלת לפתח יחד רעיונות ולא (רק) לבחון ולברור רעיונות שעולים. הבנה זו מתבטאת ביכולת לקחת רעיון שעולה אצל אחד המשתתפים ולהמשיך לעסוק בו ביחד, כאשר כל אחד ממשיך, מוסיף ומשנה. אנו אימצנו את בכך את האמירה של הפרופ' אורי אלון אשר טוען כי המעבדה שלו הפכה הרבה יותר חדשנית מרגע שאמצו את הכלי שנוצר בתיאטרון האלתור לפיו כל שחקן ממשיך את קודמו ב"כן ו..."
"ולאחר שלמדנו דבר או שניים על הענן (עמימות תפיסתית), אנחנו יכולים ללמוד מתיאטרון האלתור גם שיטה אפקטיביות ביותר לניהול דיונים בתוך הענן... מדובר בתגובה "כן ו..." להצעות שמעלים שחקנים אחרים. משמעות הדבר היא שאנחנו מקבלים את ההצעה ומפתחים אותה [...] התגובה "כן ו..." מאפשרת לנו לעקוף את המבקר הפנימי ומשחררת את היצירתיות שחבויה בנו, שעל קיומה לא ידענו אפילו, ואשר לעתים קרובות מאיר את הדרך לתשובה אותה אנחנו מחפשים בענן." מדוע מדע חדשני באמת דורש קפיצה אל הלא נודע. פרופ' אורי אלון, TED
ארגון מערכת הלמידה – תפקיד מלווה הלמידה
אחד האתגרים המרכזיים בקידום למידה מערכתית-אסטרטגית נעוץ במה שנכנה ארגון מערכת הלמידה. זהו תהליך ההבניה של המערכת במהלך המפגשים השונים וביניהם, והוא הכרחי כדי לייצר למידה מתמשכת. ארגון מערכת הלמידה מתייחס בעיקר לזמן שקודם לתחילת תהליך הלמידה, לשלבי ההתנעה ולשלבי עצירה משמעותיים במעלה הדרך.
ניהול תהליך הלמידה
האופי הכאוטי של יצירת הידע בתהליך למידה שכזה, מחייב החזקה שתסייע לידע הזה להמשיך ולהתפתח באפיקים רלוונטיים ולתרום לצרכי הקבוצה הלומדת. החזקת התהליך מתקיימת בשני היבטים נבדלים:
- ניהול התהליך ברמת המאקרו - התכנון של התהליך מראשיתו, התכנון ממפגש למפגש, ועצירות יזומות ל"למידה על הלמידה".
- פסיליטציה של הדיון עצמו - ניהול הדיון כך שימצה את התרומה של הנוכחים
בשני ההיבטים הללו, נדרש מארגני הלמידה לשמור על שלושה עוגנים שמספקים אנרגיה וכיוון להמשך התהליך:
- העוגן האסטרטגי ('לשם מה') - הכוונה תמידית להקשר מערכתי, לעיתים באמצעות מהלכים יזומים שלנו לבירור ההקשר הרחב, ולעתים התחשבות והכרה בהקשר מערכתי שנכפה מבחוץ על הקבוצה.
- הבנת מצב הלמידה - ערנות רבה לשאלה איפה הקבוצה מצויה מבחינת תהליך הלמידה. החיוניות של קבוצת הלמידה נובעת מההתקדמות שלה בפיתוח ידע, ועל כן נדרשת מודעות לשאלה מתי אנו מצויים בדרך ללא מוצא וכיצד ניתן לפרוץ תקיעויות מעין אלו.
- מה קורה במציאות - השינויים במציאות מהווים עוגן משמעותי להנעת הלמידה, והקשר לתיקוף ההבנות המצטברות.
חלק משמעותי מניהול הדיון קשור בחיבור ועימות מתמיד עם ההבנות המצטברות. מסגור פורה של הדיון (לפעמים באמצעות שקף, ולפעמים בתיאור מילולי של ההקשר) מסייע מאוד ליצירת קרקע ושפה משותפת שהיא הכרחית ליצירה של הבנות רלוונטיות. ללא הרפרנס הזה, לא ניתן יהיה לפתח את הידע לאורך זמן, ולא להבין את הקפיצות שיתקיימו במהלך התהליך בהבנות.
במבט מאקרו, התהליך מתקדם באופן בסיסי בתנועה של כינוס > פיזור > כינוס וחוזר חלילה. הכינוס הוא השלב שבו אנחנו עוסקים בשאלות שבליבת האחריות של הקבוצה. הפיזור הוא כניסה לתוך היבט מקומי מצומצם, שניתן ליצור מתוכו הבנות ביחס לשלם. כל התבדרות מסוג זה, אמורה לסייע בשלב הבא לייצר הבנה טובה ומלאה יותר של השלם והמענים הנגזרים ממנו.
מבנה תהליך חשיבה "קלאסי"
מבנה של תהליך חשיבה מערכתי כולל 4 שלבים מרכזיים . השלבים הראשון והשני מוקדשים להכנה שתוארה למעלה בהרחבה, ומתמקדים בגיבוש הקבוצה הלומדת והשאלות המרכזיות לדיון כדי לברר את המבוכה האמיתית שעומדת בבסיס התהליך. השלב הבא הוא תהליך למידה שיטתי וממושך בו נעשה שימוש במספר מתודולוגיות מרכזיות (ראו פירוט בהרחבה מתודולוגיות מרכזיות) כדי לייצר ידע חדש על הסוגיה שיאפשר לנו להסתכל עליה דרך משקפיים אחרות. הידע הזה יעמוד בבסיס השלב האחרון בתהליך וייצר את הבסיס לפעולה והתערבות בסוגיה.
להעמקה
המדען אורי אלון מתאר את הדרך המערכתית המורכבת שבה נוצרות תובנות מדעיות פורצות דרך.